באוהאוס והמטבח
קוראים שמכירים את הבלוג שלי והתערו במעלליי ובסיפוריהם של בני משפחתי, מכירים את השתייכותו של סבי )מצד אימי(, לאגף הרויזיוניסטי שבמפת המפלגות בימי המחתרות שלפני הקמת נמדינה.
סבי – שהיה צלם ובעל מקצוע מכניס (מה שנקרא good catch) נישא לסבתי והם גרו בבית המעלות הממוקם על רחוב קינג ג'ורג'. למה הבניין נקרא בשם "המעלות" אתם בטח שואלים? והתשובה תמונה מעצם היותו הבניין הראשון בירושלים שהותקנו בו מעליות. הביניין נבנה בשנת 1935 והוא מסמן את ראשיתה של הבנייה המודרנית והמתועשת בירושלים. המבנה תוכנן בידי האדריכל מאיר רובין בסגנון הבינלאומי המתכתב עם סגנון אחר שהובא לפלסטינה–א"י מגרמניה ונקרא: באוהאוס שרווח באותם ימים, כמו וילה שוקן )שנבנתה ע"י האדריכל אריך מנדלסון( ועוד רבים מהבינים של אותה תקופה. בית המעלות – מאופיין בקווים זורמים ופשוטים, מרפסות מעוגלות וחלונות פס אנכיים. בעת בנייתו היה הבניין בית הדירות הגדול בירושלים, ודירותיו המרווחות יחסית יועדו לאוכלוסייה אמידה. סבי נפטר כשהייתי קטן כך שדמותו לא זכורה לי, מלבד תמונות שנשארו אחריו. אך בבית סבתי הייתי מרבה לבקר ועיצוב הבניין ותפארתו היוו מבחינתי מקור השראה לאסתטיקה, לחיים היפים ולטוב טעם – שהיו חלק בלתי נפרד מאישיותה של סבתי – שהיוותה סמל לאושייה של עיצוב, טעם טוב בכלל ואופנה בפרט (בהיותה אשת אופנה היא ידעה לעצב גזרות של בגדי נשים תוך תפירה עילית), טיולי טבע חובקי עולם ושימור של גחלתו של סבי.
מסבתי, למדתי להעריך אמירה שנחקקה בזכרוני (אותו לקחתי ככלל לחיים):"הזול – יקר לי", באומרה כי לכל אירוע צריך לחשב את התקציב הנכון והמתאים. בחיי היומיום דגלה בשימוש ורכש של חומרי גלם מהטובים ביותר גם אם מחירם יקר – ולכן כל דבר שיצא תחת ידיה היה משוייך לעולמות היוקרה, והכל מתוך ענווה ומוכנות להשקעה בכל מה שנזקק. כך התחבר לי כי סבתי התאימה לסגנון הבאוהאוס (Bauhaus) ככפפה ליד.
מי שעדיין לא מכיר, מומלץ לו להסתכל בסרטון הקצר שצירפנו על הסגנון. מדובר על סגנון אדריכלי מודרני שהתפתח במאה ה-20 והיה מנוגד לסגנונות הקלאסיים שקדמו לו. הוא נוסד לאחר מלחמת העולם הראשונה (1919) עם הקמתו של בית ספר בשם זה בדסאו בגרמניה (ומשם התגלגל לברלין). דבר שהשפיע על האדריכלות המודרנית. יש לזכור כי גרמניה שאחרי המלחמה אולצה לשלם מחיר כבד על עצם כניסתה למלחמה ולאור ההרס הכללי והקופה המדולדלת – לא נותרו תקציבים כדי לבנות בניינים בסגנון רהבתני קלאסי – אלא בניינים צנועים יותר, מוקפדים ביעילותם ובאסטטיקה שאינה צעקנית, בעלי קווים ישרים ונקיים. כך נולד הצורך בסגנון בנייה ועיצוב שהתאים למגבלות ולצרכים החדשים של גרמניה.
סגנון הבאוהאוס נחשב כסגנון שימושי פשוט. ההסתכלות של הוגי הרעיון הארכיטקטוני והמעצבים שמאחורי זרם הבאוהאוס ביטל את הקישוטיות שהייתה נהוגה עד אז בעיצוב ובאדריכלות. כך, מוסיקאלית ניתן לדמיין כח סימפוניה מספר 5 של פרוקופייף מסמלת את המודרניות שבמוסיקה הקלאסית.
הבאוהאוס דגל בשימוש בשפע של אור (בגלל זה הצבע הלבן הינו קו מנחה בעיצוב), כמו שאמרנו: נקי מקישוטים. הקירות החיצוניים מטוייחים בטיח לבן וחלק ובשילוב של מתכת וזכוכית (המתכתב עם אלמנטים של שקיפות, חשיפה וברוטליות). מלבד היותו סגנון אדריכלי, היה הבאוהאוס גם אבן שואבת שופעת רעיונות עיצוביים לבית ולחיים, כמו אומנות פלסטית (תמונות, פוסטרים - כאן של של וויליאם גוסטאפסון ופיט מודריאן, ופסלים, כאן של אוסאמו נוגוצ'י), מטבחים וריהוט לבית (למטה: כיסא של מרסל בראואר) ולמשרד.
בתל אביב התפתח תת זרם של סגנון הבאוהאוס בשם הסגנון הבינלאומי ששאב את מקור ההשראה ממנו לאור סגירת בית הספר בידי המשטח הנאצי (עם עלייתו בשנת 1933) מה שגרם לרבים ממוריו ותלמידיו הבולטים (האדריכלים והמעצבים שחלקם היו יהודים) לנדוד לחו"ל ולהוביל לתפוצת רעיונותיו של הבאוהאוס דווקא ברחבי העולם. עבודות ונכסים שזכו לאחר מכן להיקרא הסגנון הבינלומי (International Style). כאשר מאפיינים בולטים בעיצוב שהובאו מהבאוהאוס הם הפשטות העיצובית, הימנעות מקישוטים, הדגשה של קווי מתאר מרובעים של הבניינים (גם אם הם מעוגלים בחלק מהמתאר החיצוני).
תל אביב שזכתה להיבנות בצורה מואצת בתחילת שנות ה-30 ועברה מהסגנון האקלקטי (שהתאפיין בשילוב מספר סגנונות המעורבבים בינהם) אל הסגנון הבינלאומי, המודרני בעל הקווים הנקיים, המזמין ומשתמש במשאב השמש.
תל אביב התפתחה להיות אחת הערים המזוהות עם סגנון בנייה זה (ולאחר התבססות המדינה הפכה עם השנים תל אביב – למרכז הקולינרי של המדינה) כך זכתה העיר לכינוי "העיר הלבנה" על שום הבניינים הלבנים שאיפיינו את סגנון הבאוהאוס. סגנון העיצוב והבנייה הבינלאומי, זיכו את העיר בהכרה בינלאומית על ידי אירגון UNESCO כאתר מורשת עולמית.
בשנת 2000, הוקם בתל אביב מרכז הבאוהאוס שהוא חנות, הוצאה-לאור וגלריה פרטית המספקת בין השאר מידע אודות מבני סגנונות הבינלאומי והבאוהאוס. המרכז הוקם על ידי ד"ר אשר בן שמואל, ד"ר מיכה גרוס ושלומית גרוס. את הצוות המקצועי מובילים האדריכלים שמואל יבין ואלה גורן. המקימים ביקשו להגביר את התודעה הציבורית אודות המורשת האדריכלית של "העיר הלבנה" כמו גם לקחת חלק בתיעוד מורשת זו. בנוסף, הושם דגש בייחודה של אסכולת הבאוהאוס בכך שהיא מחברת בין מדיות אמנותיות רבות וחוצה גבולות ביניהן. בדיוק כמו השף ארז שטרן המגשר בין אומנות החזותית והפלסטית, דרך חווית השירות הייחודית שהוא מספק ואומנות הקולינרית שהוא פיתח לאורך כל שנות עבודתו.
רוצים לטעום מתפריטיו? הזמינו מקום עוד היום והבטיחו את מקומכם בטלפון 050-5852785 או השאירו את הפרטים שלכם ברובריקות שלמטה.
Thank you for rating this article.
