רכבת האוריינט אקספרס
אם את רכבת הפחם (כמו במוסיקה לשיר chatanooga choochoo של גלן מילר המדמה רעש פסי הרכבת) המציאו ופיתחו בתחילת המאה ה-19, היא החלה לתפוס תאוצה של מעריצים, ומשתמשים ובביסוס פיזי ברחבי אירופה וארצות הברית ככלי תחבורה אמין, מהיר וזמין להמונים, האוריינט אקספרס (Orient Express) רכבה על התנופה של ההמצאה התחבורתית של רכבת הנוסעים ההמונית אך הדגישה את יעילותה, והפכה את ההוד וההדר (שבה עוצבה) לסימן ההכר שלה. למה שהקנה לה את האקסקלוסיביות שיועדה לאנשי המעמד הגבוה בחברה שחיפשו נוחות בדרכם למזרח. בקו הארוך ביותר בשיאה, חיברה הרכבת בין פריס לאיסטנבול.
הקמת הקו
עד השקתה של האוריינט אקספרס באוקטובר 1883, הייתה הנסיעה בין בירות מערב אירופה לאימפריה העותומנית איטית, קשה ומסובכת, מעצם התפתחותה האיטית של רשת קווי הרכבת ברחבי היבשת. מכיוון שלא הייתה רגולציה, תיאום וסינכרון בין המדינות, התפתחו וורסיות שונות בנוגע לגודל הקרונות, ורוחב הפסים. הבדלים שנותרו בהינם עד היום, וגם מאה שנה לאחר מכן, כשחיברו את פסי הרכבת של היורוסטאר מתחת לתעלת לה-מאנש בין צרפת לבריטניה (בעלת פסי רכבת צרים יותר) בשנת 1994. כך למשל, הודות לבנייה המואצת לאחר המהפכה הצרפתית, בעשור הראשון של המאה ה-19 בצרפת, היו כ-3,000 ק"מ של פסי רכבת בלבד. בעוד שבעשור השישי של אותה מאה - המספר קפץ לכדי 16 אלף ק"מ. בארץ ישראל לדוגמא (שנשלטה אז ע"י העות'מאנים), פתחו את קו הרכבת הראשון רק בשנת 1892, וגם אז רק בקו אחד בין יפו לירושלים. מה שמזכיר לנו כי לאוריינט אקספרס היה גם הקשר יהודי במובן שגם חוזה המדינה: הרצל, נהג להשתמש ברכבת בדרכו לארץ ישראל (זאת על פי הסרטון הדקומנטרי הבא). בין אם כדי לנהל משא ומתן עם הסולטן הטורכי על הכרה בעם היהודי ומורשתו הגאוגרפית ובין אם כדי להתלוות לביקורו של קיסר אוסטרו-הונגריה בביקורו בארץ הקודש.
בחזרה לסיפורינו: כל מדינה במסלול שבין המערב למזרח אירופה, הניחו רשתות של מסילות ברזל נפרדות משל עצמן בכל מדינה. נוסעים שחצו גבול בין כל שתי מדינות נאלצו לרדת במעבר הגבול ולהחליף רכבת. נזכיר כי מדובר, בעידן טרום האיחוד הארופי שהוריד גבולות וביטל מחיצות בין מדינות. יזם בלגי בשם ג'ורג' נאגלמאקרס הוא זה שיצר חלופה נוחה יותר לזמנה. הוא הצטייד בקרונות שינה מפוארים (בשונה מקרונות ישיבה שהיו בשימוש עד אותו זמן), והצליח לקבל את אישורן של המדינות השונות לאורך תוואי הדרך להשתמש ברשת המסילות לנסיעה רציפה, כשרק הקטר הוחלף במעברי הגבול.
בהשוואה, דמיינו היום טיסה בין איסטנבול לפריס שעוצרת בחמש תחנות (כלומר: שדות תעופה של ערים אירופאיות), כדי לסיים בשארל דה גול שבפריס!? כולם היו מסכימים שטיסה ישירה (בלי עצירות ביניים) בין איסטנבול לפריס – היא המועדפת. נכון?!
לכן, לתקופתה, האוריינט אקספרס זירזה את הנסיעה, הפכה אותה לבטוחה (ללא הצורך להתחכך עם אוכלוסיות נחותות מבחינה מעמדית) לזורמת (לא היה צריך לרדת מהרכבת בכל תחנת קונקשן ולהחליף לקרון אחר), לנוחה יותר (חדר פרטי ובו מושב שהופך בן רגע למיטת שינה נוחה), ומפנקת עם קרון המשמש כמסעדה (בשילוב מטבח) ויצרה אופציה יבשתית אלטרנטיבית לנסיעה בכרכרה עם סוסים או לשיט (ארוך יותר ומייגע) באונייה.
לצורך הפעלת הקו ייסד מיודענו נאגלמאקרס את "החברה הבינלאומית לקרונות שינה וקווים מהירים אירופיים" (או בראשי תיבות CIWL OX)
תוואי הרכבת
במהלך השנים הראשונות לפעולתה נוסו חלופות אחדות לנתיבים, כשחלקם עדיין לא ישירים. התוואי המקורי של הרכבת החל משנת 1883 יצא מפאריס, דרך שטראסבורג, למינכן, וינה, בודפשט, בוקרשט עד שהגיע לאיסטנבול. אך השאיר בשני מקטעי נסיעה שבהם הועברו הנוסעים במעבורות כדי לחצות מכשולי מים. פתיחת מנהרת סימפלון בשנת 1906 (באורך של 20 ק"מ בין שוויץ ואיטליה), קיצרה את הנסיעה ואיפשרה לעשותה רציפה, בנתיב שנקרא וניס–סימפלון אוריינט אקספרס בו המסלול יצא מפאריס ועבר דרך לוזאן, מילנו, וינציה, טריאסטה, בלגראד, סופיה והסתיים באיסטנבול. הנסיעה במסלול פאריס-איסטנבול ארכה כ-80 שעות. בתקופות מסוימות הופעלו מספר רכבות מהודרות גם בנתיבים חלופיים. כך למשל, משנת 1930 ועד 1962 (למעט בשנות מלחמת העולם השנייה), פעל מסלול בשם ארלברג אוריינט אקספרס, ובו נוספו הערים: לונדון (כנקודת יציאה), עבור בפריס, ציריך, אינסבורק והסתיים באתונה. ואין כמו השיר בהופעה של טינה טרנר "רולינג" (roling) כדי להביע את תנועת הרכבת על פסי הרכבת.
מגע היוקרה של הרכבת
עוד בתחילת הדרך (בעת הקמתה) נחשבה רכבת האוריינט אקספרס כנסיעת מותרות (או ארמון על גלגלים) או רכבת לחיים היפים. מחיר כרטיס נחשב עד היום ליקר ביותר בהשוואה לאלטרנטיבות הנסיעה הקיימות, לכן גם קהל היעד הינו מהזן שמוכן לשלם. קהל שיודע להעריך שירות ואיכות בעולם של חוויות. קהל של ג'נטלמנים וליידיז הלבוש במיטב מותגי היוקרה, קהל שמלווה את נסיעותיו במזוודות של לואי ויטון.
אם צריך להקביל זאת לכלי תחבורה מהיר (טיסה מסחרית) של ימיינו מדובר על חווית שירות של מחלקה ראשונה בחברות תעופה אזרחיות. בין שאר רשימות הנוסעים תוכלו למצוא את אצולת אירופה ועשיריה, ראשי מדינות ובני מלוכה, דיפלומטים ואנשי עסקים. מפאת התקופה בה שלטה באירופה היררכיה מעמדית, נדרשה משמעת קוד לבוש בקרב הבאים ופיקוח על יישומו. ואכן עד היום, הנוסעים מתבקשים לכבד את המעמד בזמן שהות ברכבת ובמיוחד בארוחת הערב עם לבוש תואם.
עוד גורם שעוזר לזוהר של האוריינט אקספרס לבלוט, הוא העיצוב והדקורציה. הושם בהם דגש על הפרטים הקטנים. עיצוב החללים הציבוריים בסגנון ארט – דקו. בכל רכבת, הוצמד קרון ובו מטבח שהכין מגוון תפריטים עם מנות א-לה קארט המשתווה לרמה הקולינרית במיטב המסעדות המכוכבות. בחדרים הקומפקטיים אך המפוארים חשבו על ניצול מקסימלי של כל סמ"ר בחלל החדר. הפאר בא לידי ביטוי, בעבודות עץ – מלאכת מחשבת של מיטב בעלי מקצוע הארטיזנליים בתחומם. גופי תאורה של לאליק (LALIQUE). בדי ריפוד נעימים אך מצריכים אחזקה מינימלית. בכלי שולחן (פורצלן) וכלי כסף מן האיכותיים. השוהים זכו להתרענן עם כיור רחצה ומים זורמים, מיטות גדולות ונוחות ושאר פינוקים. לרשות כל קרון הוצב דייל או באטלר שתפקידו לענות לכל מבוקשם של כל אחד מהחדרים בקרון. בין אם לסדר את המיטה לפני השינה/אחריה. להגיש ארוחת בוקר לחדר או להוסיף עוד שמיכה – על פי הצורך.
בתחילת הדרך, באיסטנבול לא היה מלון פאר שידע לעמוד ברמה ההולמת את איכסונם של לקוחות העילית, ולכן אוריינט אקספרס פיתחה בעיר את מלון הפאר פרה פאלאס, ובעקבותיו רשת ענפה נוספת של בתי מלון ברחבי אירופה ואחר כך גם בעולם שנקרה אוריינט אקספרס הוטלס.
שנות ה-30 היוו את תור הזהב לאוריינט אקספרס, והיא דהרה במלוא הדרה בשלושה נתיבים שונים: זה המקורי, זה של וניס–סימפלון אוריינט אקספרס (דרך מנהרת סימפלון), וזה של ארלברג אוריינט אקספרס. בתקופה זו התקבעה במידה רבה תדמיתה הזוהרת והאלגנטית, ונוצרו המיתוסים המלווים אותה עד היום. כידוע: רכבת האוריינט אקספרס כיכבה ברומנים רבים, בספרות המתח (המפורסם שבהם נכתב על ידי אגאתה כריסטי) ובסרטי קולנוע.
שקיעתה ונסיקתה מחדש של האוריינט אקספרס
לאחר מלחמת העולם השנייה החלה רכבת המותרות לרדת מגדולתה. התפתחות תעשיית התעופה האזרחית וחברות התעופה הלאומיות – על יתרונותיהם, נגסה בנתח השוק של פתרונות נסיעה תחבורתיות מהירות יותר. הקידמה ומהירות הטיסה החליפו לקהל הג'ט-סט (אלפיון עליון של האליטה הכלכלית) את הנוחות האיטית של הרכבת המפנקת. בעולם שבו המשוואה השלטת היא זמן = כסף, אין מקום לאיטיות ולכבדות שייצגה הרכבת בכלל וזו של האוריאנט אקספרס בפרט.
גם המלחמה הקרה, שיצרה חיץ בין מדינות מזרח אירופה הקומניסטיות (מדינות חסות של ברית המועצות הסובייטית), לאלה של מערב אירופה הדמוקרטיות שנטו לליברליות חברתית וקפיטליסטית (בעקבות ההשפעה האמריקאית) וירידת מסך הברזל על אירופה קטעו את פעולתה הסדירה של הרכבת שחצתה את היבשת. הקו הפסיק להגיע לאיסטנבול בשנת 1977, וצומצם לנסיעה בת לילה אחד מפאריס לבוקרשט. שקוצר בשנת 1991 עד לבודפשט. קוצר בשלישית עד ווינה, לפני שיצא בפעם האחרונה מפאריז ביוני 2007. כדי לא להפריע למהלך הצמיחה של הרכבת המהירה (TGV), העבירו את שער היציאה של האוריינט אקספרס לשטרסבורג, כך שהרכבת חוברה לקו המהיר שיצא מפאריס והתחבר לשטרסבורג מדי יום. בסוף 2009 הפסיקה האוריינט אקספרס לפעול לחלוטין והמסלול נעלם מלוחות הזמנים של הרכבת האירופית, "קורבן של רכבות מהירות וחברות תעופה מוזלות".
בגלל ניהול כושל, חברת המלונות של אוריינט אקספרס החלה בשנות ה-70 להיפטר אט-אט מנכסים שהיו ברשותה. לואקום הניהולי הזה נכנסה חברת בלמונד (בראשות איש העסקים האמריקאי ג'יימס שרווד) שרכשה (1977) מלון אחר מלון שנוסדו תחת המטרייה של אוריינט אקספרס (בעיקר באיטליה). בלמונד ידעה לסנכרן בין עולם המלונאות לבין השקעה נוספת שעשתה בקנייה ושיפוץ של קרונות ישנים של הרכבת, ובמקביל רכשה את זכויות הנסיעה של הקו וניס–סימפלון אוריינט אקספרס כדי להמשיך ולתפעל את הקו בין לונדון ופאריס לערי איטליה, עבור לקוחות שמנה וסלתה. בשנת 2018 נחתמה עיסקה לפיה תאגיד מותגי היוקרה LVMH בבעלות ברנארד ארנו, קנו את רשת מלונות האירוח והרכבות בלמונד, והוציאו אותה מרשימת החברות הבורסאיות והפכו אותה בחזרה לחברה פרטית. האם ידעתם כי בוורסיה העדכנית של האוריינט אקספרס, מגישים (בין השאר) גם אפטרנון תה? כל זאת תוכלו להתרשם דרך סרטון של הוולוגר דוויס וויליאם כאחד מטיולי היוקרה אותם הוא סוקר.
בשנת 2017, חתמה גם חברת המלונאות הגלובלית-צרפתית אקור לרכוש 50% מהבעלות על זכויות התפעול של אוריינט אקספרס מידיי רשת הרכבות הלאומית הצרפתית SNCF את זכויות הקו מפאריס לאיסטנבול לבנות ולשפץ 17 קרונות (מתוכם 7 קרונות ישנים) של האוריינט אקספרס, שיחלו לפעול בשנת 2025. כך שכיום שתי קוגלומטים ענקים, מנהלים ומתחרים ראש בראש על המותג הידוע והיוקרתי.
רוצים ביקור פרטי על רכבת האוריינט אקספרס (כמו בתוכניתו של סטפן ברן)? או שמא תעדיפו להיעזר באירגון של סיור קולינארי כזה עם שף קונסיירג' - ארז שטרן? כזה שידאג לכם לשיריון של חדר על האוריינט אקספרס? היכנסו ללינק או התקשרו לשף – ארז שטרן בטלפון 050-5852785.
Thank you for rating this article.
