נימוסים והליכות

f שיתוף

Tweet

אף פעם לא מאוחר מדי כדי להתחיל ללמוד דבר או שניים על התנהלות בין-אנושית תקינה. בין אם במרחב הציבורי הרחב (כשמספר רב של עיניים בוחנות אותנו) ובין אם במרחב האישי – פרטי – זוגי ואפילו חברי מצומצם. בין שאר הדברים שחשוב לדעת בשיח עם האחר הוא תכולת הנושאים שאנו משתפים, סבלנות והיכולת לעצור תגובה אימפולסיבית (שאולי נצטער עליה מאוחר יותר), קבלת השונה, ניהול שיחה מתורבתת ועוד.

בסטודיו שף ארז שטרן אנו מאמינים שניתן להקנות הרגלים ותובנות נימוס טובים וחשובים הן למבוגרים והן (ואולי דווקא להתחיל) לגיל הרך. ציטוט שהשף ארז שטרן אוהב להביא מפי סבתו (עליה השלום) שהייתה אומרת: "מה שאתה רואה בבית, כך תתנהג בחוץ". כאשר בכוונתה היה לומר: שההתנהגות, היחס, והשפה שאתה רואה, קולט ושומע בבית – כך תתנהג, תפגין או תדבר בהתאמה בחוץ. כלומר: ברחוב או בפרהסיה.

במשפחות ישראליות רבות תוהים הורים מתי הזמן ללמד את הילדים את עקרונות הנימוסים וההליכות (ותשובתה של נעמי שמר בשירה "החגיגה נגמרת" עם הכל עובר חביבי: להתחיל מבראשית. כלומר: להתחיל מההתחלה). אין הורה שלא היה רוצה להתגאות בכך שילדו מנומס ומתנהג בצורה יפה והוגנת כלפי האחר וסביבתו. אבל מבחינתנו, אף פעם לא מוקדם מידיי או מאוחר מידיי להתחיל בתהליך הלימוד והחינוך. דרך אגב: גם את עצמנו!

אז מתי מומלץ להתחיל?

כמו האמירה הרוחניקית שאומרת "השלום מתחיל מתוכי", כך גם בעולם הנימוסים וההליכות. אין גיל מומלץ להתחיל לחנך או להתחנך בהתנהגות מנומסת. באופן טבעי כולנו (מקטנות) לומדים מחוויות ומחקים רבים מדרכי ההתנהגות ומשפתם של הורינו כבר מגיל צעיר מאוד. אם הילדים ישמעו את ההורה אומר "תודה", יראו את שני ההורים מפנים את הכלים מהשולחן, מחכים בתור בסבלנות ועוד – גם הילד יספוג וישריש את אותם הרגלים טובים. ככל שתתחילו לסייע להם להפנים את הדברים מגיל צעיר – כך הדברים יהפכו לטבעיים ומושרשים בהמשך.

 שימו לב למילים שיוצאות לכם מהפה

בדיוק כמו במגוון המערכונים במופע "פליטת פה" של דודו טופז משנות השמונים על השפה העברית המתקלקלת, כאשר אנחנו נוהגים במכונית, מדברים בטלפון או נמצאים בסיטואציות אחרות בהן יש סיכוי שנתעצבן – פעמים רבות אנו מקללים או מכנים אנשים אחרים בשמות גנאי. בין אם אנו נמצאים לבד (מצריך מאיתנו שינוי ההרגל והפיכת הכעס והקללה לאחר – כלגיטימי) ובין אם ילד קטן נמצא במחיצתנו (ונדמה לנו שאינו מבין דבר) – קחו בחשבון שהוא מבין ולומד הרבה יותר ממה שנדמה לנו.

במידה ואתם מעוניינים להפסיק בהתנהגות שכזו (בחשבון הנפש שמתנהל בינכם לבין עצמכם) ובין אם אתם רוצים שהילד יפסיק לקלל או להעליב אחרים, שימו לב קודם כל לצורה בה אתם מדברים ומתנהגים, מכיוון שעליכם להיות מודעים לצורת ההתנסחות שלכם וכמובן להוות לילדיכם – סמל ודוגמא. כאשר הילד מדבר לא יפה, הסבו את תשומת ליבו להתנהגותו והציפו דוגמה אישית טובה כיצד יש לשוחח עם אחרים (גם כשכועסים). אבל אם תקללו ותתעצבנו בעצמכם – אל תתפלאו שהילד מחקה אתכם.

ברכו לשלום בעת כניסתכם למקום ולהתראות ביציאתכם.

הקפידו על קידום בשלום ועל פרידה בנימוס. נכון שגם אמירות כמו "היי", "ביי" או חיוך לסובבים אותנו – עדיין נחשבים לדרכים נהדרות להפגין נימוס. אך תמיד עדיף להקפיד על דרכים מכובדות (גם אם ארוכות יותר) לקדם בברכה, ולהיפרד לשלום.

הטון עושה את המוזיקה

מה עם מילות "בבקשה" ו"תודה"? הן אכן דרכים נעימות ומכבדות את האחר, במקום לדרוש דברים באופן תובעני. שוב, גם במקרה זה, עליכם להוות דוגמה. באותה מידה שאתם מצפים שיבקשו מכם דברים בנימוס, דאגו לבקש בקשות בדרך אדיבה גם מהאחר. כשהמנגינה נעימה (כמו שירם "מוזיקה" של הפרברים) נעים גם להיענות לבקשות.

הקפידו לקחת ולהתחלק במטלות האחזקה ושימור הבית

בשונה מקסמיה של ג'ולי אנדרוז בסידור חדר הילדים (בתפקידה כמרי פופינס בשיר על "כף גדושת סוכר" spoonfull of sugar בסרטו של דיסני) - כשבני זוג מנהלים משק בית, לכל אחד מהם יש חוזקות במטלות אחזקת הבית. זה הכי הגון שכל אחד מהם, ייקח על עצמו את המטלות שהוא הכי טוב בהם (כל אחד והפורטה שלו). החוכמה היא לחלק את המטלות בצורה שוויונית ככל שניתן או בחלוקה סיבובית (פעם אתה עושה כביסה ומייבשה, ופעם אני). כשילדים מגיעים לעולם, קחו בחשבון שמגיל צעיר – מתפתחת בקרבם תחושת האחריות בלקיחת חלק ממטלות הבית, תוך הרגשת שייכות: זה יכול להיות עזרה בטאטוא החדר, בשאיבת אבק מהשטיח, בקיפול הכביסה, באפיית עוגה או בהכנת סלט ירקות לארוחה (הדרך בה השף ארז שטרן החל את אהבתו, סקרנותו וחיבורו למטבח). מסיבה זו (כדאי ללמד ילדים כבר מגיל צעיר) להשתתף ולקחת חלק במטלות בית פשוטות שחוזרות על עצמן יום – יום: ביניהן: פינוי הצלחת מהשולחן בסיום הארוחה, לזרוק את הבגדים המלוכלכים לסל הכביסה, לפתוח את חלון ולאוורר את החדר בבוקר, לתלות את המגבת במקומה לאחר המקלחת או כל דבר אחר שחשוב לכם שייקחו בו חלק במטלות הבית.

חשוב שנזכור – לא מדובר בעונש, מדובר בפעולות בסיסיות שכל אחד מבני הבית עושה וחשוב שידע איך לבצען. כך, כל אחד תורם לבית בהתאם ליכולתו, ובנוסף, על ציר הזמן תוכלו לאבחן את כל בני הבית כאנשים פרודוקטיביים ועצמאים (ולא כאלה בעלי אישיות תלותית ונצלנית).

דע מול מי אתה עומד

בין אם אתם מארחים בבית, מנהלים פגישה או מנהלים משא ומתן במסעדה או מקום ציבורי אחר, וודאו עם האורחים מבעוד מועד (במיוחד אם הם מוזמנים בפעם הראשונה לביתכם) באם יש להם צרכים מיוחדים בהקשר הקולינרי. אל תתנו לדברים להתגלגל מעצמם (כמו בשיר של מרגלית צנעני ושלמה גרוניך) כי אתם לא רוצים להביך ולהרגיש חוסר נעימות אם בזמן אמת תגלו שהארוחה שהכנתם מבוססת על פסטה, בצקים וקמח לבן, בעוד אחד המוזמנים חולה צליאק (כלומר בעל רגישויות לגלוטן). באותה מידה, אם הזמנתם מקום במסעדת בשרים נחשבת לארוחה עיסקית והאורח שלכם הוא בכלל צמחוני, זה עשוי להציב אתכם בבעיה כאילו אתם לא יודעים להתחשב בזולתכם.

למדו להפסיד בכבוד

כמעט לכל אחד מאיתנו בילדותו, היה קשה לוותר על חפצים וצעצועים או להפסיד במשחקים. ישנם זוגות הורים שחושבים לפעמים שילד שתינתן לו הזכות לנצח תמיד, יגרור בקרבו את תחושת בניית הביטחון העצמי, את תחושת המסוגלות ואת השאיפה למצוינות. אך יש כאן תובנה דואלית עם עשייה שלילית בצידה. בעיקר כיוון שהחיים שלנו רצופים בהפסדים. בכדי להנות מהזכייה צריך לדעת ללמוד לחוות גם הפסדים.

מאמן דגול אמר פעם: כל שחקן רוצה להיות בקבוצה המנצחת, אבל מעטים מאיתנו מוכנים "לשלם את המחיר" של להתאמן כדי להגיע להישגים ולניצחונות הללו.

לכן הקפידו ללמוד את שני הדברים. כלומר להתנסות גם בניצחונות וגם בהפסדים. בין אם זה באמצעות משחק ובין אם זה באמצעות האימון ובין אם בתחום הלמידה ושינון הזיכרון. חשוב שנבין כי לא תמיד אנו מקבלים את כל מה שאנו רוצים. בטח ובטח, לא באופן מידי. חשוב לזכור את חשיבות ההתמדה והסבלנות. חזקו את עצמכם כשאתם מנצחים (או משיגים דבר מה שרציתם) אבל אל תשכחו להתעודד, ולהבטיח לעצמכם שבפעם הבאה תהיו טובים יותר או מאומנים יותר גם כשאתם מפסידים.

 מחמאות הן לא חובה, הגיבו בהתאם והרוויחו אותן

חשוב לזכור אם מישהו מחמיא לכם לנהוג להודות לו על כך. גישה חינוכית ידועה ממליצה לתמוך בילדים ולפרגן להם (ובמיוחד לקטנים שביניהם) מסביב לשעון כדי שידעו עד כמה הם יפים, מתוקים, נסיכים ומקסימים. אבל ילדים קטנים לא תמיד מבינים שזה לא דבר של מה בכך.

חשוב שילד יבין שכאשר מחמיאים לו, נהוג לומר לפחות "תודה" ומנגד חשוב שגם אתם – ההורים, לא תצאו מגידרכם ותאדירו אותו בצורה חסרת פרופורציות למציאות ובאופן מוגזם. כי ככל שיגדל, כך יחוש מתוסכל מכך שלפתע פסקו המחמאות (הרי לא כולם באמת מלאכים. לא כולן נסיכות ובטח שלא כולם מושלמים), או לחילופין יגדיל להם את האגו למקום של ביטחון עצמי מופרז שאומר: אני גדול ושווה, משמע, אני יכול לעשות מה שבא לי (הכל הכל, אני יכול בחופש הגדול עם נעמי שמר) כולל לרמוס אחרים בדרך להצלחה האישית שלי.

החזקת דלת לאחרים

זה אולי נשמע לכם כמו משהו מאוד טריוויאלי ובסיסי (כמו בשירה של נעמי שמר על לימוד האלף-בית, העברי), כי האות ד' הינה דלת שפותחת את הכל! בבקשה שימו לב כשנכנסים ויוצאים מחדרים וממבנים עם דלתות, הביטו אחורה כדי לוודא במידה ומישהו מגיע מאחוריכם. אחרת, לא רק שזה לא מנומס (נסו לחבוש תמיד את כובע הג'נטלמן) – זה אפילו מסוכן. חשוב לשים לב ולו בזווית העין כדי לוודא שמישהו מגיע מאחור. החזיקו את הדלת פתוחה עוד דקה אחת קטנה, בין אם מדובר באדם צעיר או מבוגר. ומכיוון שבנימוסים עסקינן, שימו לב איך נעמי שמר מפתחת את הנושא גם בשיר: "שין - שלום, ותו - תודה"

כבדו את השונה

כישראלים, בעלי תגובה אינסטינקטיבית וישירה, יש לנו נטייה שלא לשלוט בלשוננו ובתגובות שלנו, לכן פעמים רבות אנו פוגעים באחרים שלא בכוונה. לכבד את האחר והשונה, לא לנעוץ מבטים, לא להצביע, לא להרים את הקול, לא להתנסח בגזענות ולא להעליב. יש לדבר ברוך, בעדינות ובאדיבות ולהבין שכולם שווים, גם אם חלק מאתנו נראים קצת שונים, בדיוק כמו בשיר המקסים (אף הוא של נעמי שמר) אצלנו בחצר המספר על אורחים מחו"ל שלכל אחד מהם דרך להגיד שלום.

זה לא הוגן!

החיים לא תמיד הוגנים, זאת למדנו כבר מזמן. אך הגינות, היא מושג נרכש ונלמד. חשוב לשים לב ליחס שלנו לשאר בני המשפחה, לחברים ולמעגלים הרחבים יותר. כשם שהינו רוצים שיתייחסו אלינו, עלינו ללמוד לקבל דברים בהבנה ובאהבה גם כאשר לא תמיד הדבר מתאים לנו, כי משבר הוא תמיד מצע אולטימטיבי לפריצות דרך בחיים. אם מדברים על הוגנות לנו, בסטודיו שף – ארז שטרן, יש את אמנת האיכות בשירות.

שיתוף וחלוקה זו לא מילה גסה

ויתור על דברים, לחלוק ולשתף. הם חלק מתעצומות הנפש שכל אחד מאיתנו מחויב אליהם ביומיום. כדאי שנבין שלא תמיד יש מספיק לכולם ולכן לעתים צריך לחלוק – וזה בסדר. בסטודיו שף – ארז שטרן אנחנו אוהבים לשתף בידע ולחלוק את הניסיון הקולינרי העשיר שלנו כמו למשל בתחום המתכונים.

כבדו את האחר, את חפציו והדברים שבבעלותו

חרדים ושומרי מסורת יודו כי אחת המצוות הגדולות בתורה היא "כבד את אביך ואימך" במובן: כבד את הבוגרים והמבוגרים ממך. מבחינתנו: גם האחים בלוז שרים בשירם המורסם: כל אחד צריך מישהו (everybody needs somebody). בהינתן שלכל אחד מאיתנו יש תחביב או חפץ מסוים אהוב שיקר לליבנו, ואותו דבר גם לאנשים אחרים בסביבתנו, וחשוב לשים לב לכך. לדוגמא: אם קיר של בית או מעבר צבוע לבן, אל שתשחיתו ואל תזהמו אותו ואת סביבתו. ראשית, כדי להשאיר אחריכם נקי ומסודר. שנית, כדי לשמור על ציודם של אחרים. ושלישית, כדי שגם לדיירים הגרים בשכנות או סתם עוברי אורח - יהיה נקי ומסודר. עבור בעלי מקצוע, כאלה שכלי העבודה והתוצרים של עבודתם (בין אם רשומים תחת זכויות יוצרים/פטנטים ובין אם לאו), אם אנחנו רוצים משהו ששייך למישהו מסביבתנו, עלינו לדעת לבקש או לשלם על כך בתמלוגים או בשווה ערך (עיסקת בארטר) במשהו ששייך לנו (לחלוק את מה ששלנו בתמורה לעבודתו של בעל המקצוע או לתוצריו). זכרו שעסקת בארטר חייבת להיות בהסכמת שני הצדדים והערך של המוצרים המחליפים ידיים, חייב להיות שווה והוגן. בסטודיו שף ארז שטרן עובדים בשוטף עם מפיקי אירועים, המאפשרים להכנסה נוספת לשף ארז שטרן (ע"י הבאת לקוחות פוטנציאלים חדשים, על כן מגיעה להם עמלה). הענקת ערך לאחר והערכת בעל מקצוע באה לידיי ביטוי גם בכתבה שהוספנו בבלוג "מה חשוב לדעת לפני פגישת משא ומתן". כך גם לעולם הבידור הנלווה לאירועים עם השף ארז שטרן: אנו מחזיקים רשימות עם להקות, מופעים ואנשי בידור המגיעים לתת שירות בזמן אירוע ללקוח, והם מומלצי הבית כמו בעמוד המידע.

למדו לכבד את עצמכם

חשוב שנפגין כבוד כלפי אחרים אך עלינו ראשית להעריך את עצמנו (או בלעז self esteem). בואו לא נשכח להזכיר לעצמנו שגם אנחנו חשובים, שגם אנחנו רגישים לתחושותינו, מודעים ליכולות ולערך העצמי שלנו כדי לא לאפשר לאחרים להוריד מערכנו. חלק מהערכה עצמית זה הערכת גופנו, שמירה על גוף בריא, על הצורה בה אנו מתלבשים, ההליכה שלנו (במיוחד התמקדו סביב עמוד שידרה זקוף), חדות החשיבה, תזונה נכונה, היגיינה אישית, שפה מתורבתת והגייה נכונה. שמרו על אזור חייץ נכון בינכם לבין האנשים בסביבתכם. מעבר למטר מרחק בין בני אדם, זו תחשב לחדירה לאזור האישי והפרטי. הקפידו שזרים לא מתקרבים אליכם מעבר לכך.

אל תשכחו את כלל הזהב

״מה ששנוא עליך – אל תעשה לחברך״ – הוא ללא ספק הבסיס להרבה סוגיות של נימוס והתנהגות. בדיוק כמו שאנו נרצה שהסביבה תתייחס אלינו, עלינו להתייחס לסביבה.

נימוסי שולחן

חלק מהנימוסים שלנו כוללים ומתקשרים לסעודה על השולחן בשעת האוכל וסידור שולחן (אחד מההתמחויות של השף - ארז שטרן), בעיקר כיוון שזה שעת התכנסות משותפת עם בני המשפחה ולעיתים עם אנשים שאינם בני המשפחה בדמות חברים או אנשי עסקים, מכרים לעבודה או קולגות. זכרו שלא מכניסים אצבעות לצלחתו של האחר. לא מדברים בפה מלא בשעת הארוחה (גם לא בשעת ארוחה עיסקית). הקפידו לפנות את הצלחת מהשולחן (באירוח ביתי אצל חברים או משפחה) ולומר תודה כאשר מגישים לכם את האוכל (גם ממלצר במסעדה). הדבר נכון במיוחד, במידה ואתם הורים לילדים קטנים ומתבגרים, שהרי אז אתם גם נותנים דוגמא אישית וגם עסוקים בחינוך של מה נכון ומוסרי, ומה לא.

מה עושים כאשר מתעטשים ומשתעלים?

הדרך המנומסת לפעול בשעת צינון וחוסר שליטה (כמו התעטשות ושיעול), הן כיסוי הפה והאף. בנוסף, מומלץ להחזיק בהישג יד טישו כדי לנגב (במידת הצורך) את הליחה/שאריות הלכלוך מהאף. הסבו את תשומת ליבם של ילדכם כדי שינהגו כמוכם, כך תעזרו למנוע התפשטות של חיידקים בסביבתכם.

עזרה לאחר

הורים לילדים? שתפו את הילדים שלכם בפעולות שונות שמטרתן לגרום להם לעזור לאחר: כמו עזרה לסבתא לסחוב את הסלים מהקניות. לדאוג לשים אוכל בצלחת של הכלב, לקום באוטובוס בפני מבוגר ממך. חזקו והאדירו אותם מאוד על התנהגויות שכאלו והראו להם כמה נעים לסייע לאחר, וכמה הדבר הופך אותם למסורים, לבוגרים וחשובים, והעיקר לראות את האחר בגובה העיניים, בעזרת הפעולות הפשוטות הללו. בזמן הקורונה, רבים מלקוחותיו של השף ארז שטרן, הזמינו מגוון גדול של מגשי אירוח מחנות המשלוחים שלנו עבור הוריהם שחויבו להישאר בבית, לאור היותם קבוצת סיכון בגיל השלישי.

הרגישו חופשי להתייעץ עמנו באופן ישיר בכל שאלה הקשורה בנימוסים והליכות או כל פתרון קולינרי אחר לו אתם זקוקים בטלפון 050-5852785 או בהשארת פרטיכם בטופס צור קשר או השאירו הודעה כאן, ברובריקות שלמטה.