בקבוקי יין

למרות שישנם אלפי זנים של ענבים בתעשיית היין, וכמובן גם עשרות סגנונות של כוסות יין שיתאימו לסוגים שונים של יין, יש רק כמות מצומצמת יחסית של צורות וגדלים סטנדרטיים של בקבוקי יין. נפרק כאן את ההבדלים ומדוע, אם בכלל, הם חשובים?

בקיצור, גדלים שונים של בקבוקים אינם אומרים שום דבר לגבי איכות יין טובה יותר, אם כי האמונה טוענת שבקבוקים קטנים יותר מזרזים את תהליך היישון, ועל כן מומלץ לצרוך אותך מהר יותר לעומת בקבוקים גדולים. אין ספק שבקבוקי יין בגודל סטאנדרטי (כלומר 750 מ"ל) הם קלים יותר לנשיאה כשהולכים למסעדה.  במיוחד כאשר המחשבה היא ללוות ארוחה טובה עם יין שהבאתם מהבית.
אם כך, מהם הגדלים והשמות השונים של בקבוקי היין?
ישנם 12 גדלים של בקבוקי יין, הנעים בין 187 מ"ל ועד 18 ליטר – אם כי החקיקה של האיחוד האירופי קובעת כיום מכסת נפח של עד 10 ליטר ליין (לבן, אדום או רוזה) ועד 9 ליטר ליין מבעבע או שמפנייה.
בקבוקים עד 3 ליטר נקראים בפשטות על שם הגדלים שלהם, בעוד שבקבוקים גדולים יותר שואבים את שמם מדמויות תנ"כיות. אך לצערנו, האמנה שקבעה את מקור שמם התנ"כי של בקבוקי היין הגדולים אינו ברור – עד היום.

פיקולו (200 מ"ל) או ספליט (187.5 מ"ל): הם בקבוקים בשימוש נפוץ להגשה לאדם בודד במגזרי הנוחות, הנסיעות והטיסות כמו גם בענף האירוח.
demi או חצי בקבוק (375 מ"ל): שווה ערך לחצי בקבוק יין סטנדרטי, והוא מתאים לזוג כוסות או זוג שותים.
בקבוק יין סטנדרטי (750 מ"ל): הבקבוק שתמצאו ברוב מדפי רשתות השיווק וחנויות היין המתמחות בשוק המקומי.
מגנום: מכיל 1.5 ליטר שהם שני בקבוקי יין סטנדרטים.
מגנום כפול: 3 ליטר השווה לקיבולת של ארבעה בקבוקי יין סטנדרטים.
ירובעם: 4.5 ליטר שהם שישה בקבוקים סטנדרטים של יין. במידה ומדובר ביין מבעבע או שמפנייה ייקרא בקבוק זה (וגם בקבוק המאגנום הכפול) רחבעם.
אימפריאל: 6 ליטר השווה לתכולתם של שמונה בקבוקים סטנדרטים של יין. למקבילו בשמפנייה או יין מבעבע יקראו מתושלח.
סלמנאזאר: בעל תכולה של 9 ליטר, שווה ערך ל-12 בקבוקים סטנדרטים.
באלטאזאר: 12 ליטר השווים ל-16 בקבוקים סטנדרטים.
נבוכדנצר: 16 ליטר השווים ל-20 בקבוקים סטנדרטים.
מלכיאור/סולומון: 18 ליטר השווים ל-24 בקבוקים סטנדרטים.
מלכיצדק: 30 ליטר השווים ל-40 בקבוקים סטנדרטיים.

מהן צורות בקבוק היין הסטנדרטיות?
הסוגים השונים של בקבוקי יין הם תוצר של שיטות שונות של ניפוח זכוכית מסורתיות באזורי הגידול הרלוונטים, ולוא דווקא ניסיונות של ייננים לשפר את איכות היין.
בדומה לשמות גודל הבקבוקים, צורתם ועיצובם של בקבוקי יין נחשבים כסטנדרטיים פחות או יותר ברחבי העולם. רוב היינות שתמצאו במדפי החנויות ייארזו בחמש צורות סטנדרטיות. הם נקראים על שם אזורי היין שבהם הם פותחו במקור ושימשו לאחסון יין הדגל של אזורים אלה.
הכרת הצורות הבסיסיות יכולה להיות רמז שימושי לזיהוי סגנון היין אפילו לפני קריאת התווית.
בקבוק אלזס
זהו בקבוק הידוע גם בתור בקבוק גרמני. בקבוק זה גבוה ודק יותר מסוגים אחרים של בקבוקים, בעוד זוית ושיפועי הכתפיים משופעות בעדינות. הענב העיקרי הכלול בבקבוקי אלזס הוא ריזלינג. בצד הצרפתי של הגבול ישתמשו בבקבוקים חומים, בעוד אלה שמבוקבקים בצד הגרמני של הגבול יהיו לעתים קרובות יותר ירוקים.

בקבוק בורדו
זה כנראה הבקבוק הנפוץ והמוכר ביותר בעולם שתתקלו בו. לגוף של בקבוק בורדו יש צורת גליל, עם דפנות ישרות וכתפיים גבוהות הבנויות כמדרגה (הקשר בין גוף הבקבוק לצוואר הבקבוק). זני העינב הפופולריים ביותר בבורדו הם תערובות של קברנה סוביניון ומרלו, אך תמצאו את רוב היינות הנמכרים בבקבוקים מסוג זה.

בקבוק בורגנדי
בקבוק הבורגונדי משמש לרוב בית עבור שרדונה ולעתים קרובות למדי סוביניון בלאן ופינו נואר. יש לו צוואר ארוך יותר מאשר בקבוק בורדו וכתפיים משופעות ייחודיות, מה שהופך אותו לדמות חרוט. בשונה מבקבוקי אלזס, גופם של בקבוקי בורגנדי רחבים יותר.

בקבוק שמפניה
בקבוקי שמפניה ויינות מבעבעים אחרים כמו קאווה או פרוסקו עשויים להידמות לבקבוק בורגונדי, אבל הם כבדים ועבים יותר. הסיבה לכך היא שהם צריכים לעמוד בפני הלחץ הגבוה של הגזים הנובע מייצור יינות מבעבעים.

בקבוק פורט
הבקבוק המרכזי בו תמצאו פורט, שרי, מדיירה ויינות מועשרים נוספים דומה לבקבוק בורדו, אבל עם הבדל מרכזי אחד בצוואר הבקבוק תמצאו סוג של פקעת לצורך לכידת עודפי משקעים במהלך המזיגה.

בקבוק פרובנס
צורתם של בקבוקי יין מפרובאנס מזכירה קלות את הפינים באולמות באולינג (שאותם מורידים בעזרת גילגול של כדורת), או חציו של שעון חול. יש מי שהעיצוב של בקבוקים אלה מזכיר לו אפילו מחוך נשי. כפי שהשם מרמז, הבקבוק הזה מגיע מאיזור פרובנס, אזור המפורסם לייצור רוזה. עם הטרנד הנוכחי של יינות רוזה, סביר מאוד שתבחינו בצורת הבקבוק הזו כשאתה קונה יין.

אין בעיננו כמו יצירתו של קארל אורף "כרמינה בוראנה" המסמלת את תענוגות החיים, שירי יין ושירי זימה. כאשר הליברית כוללת בתי שיר בלטינית ובגרמנית. היא עוסקת בקשת רחבה של נושאים חילוניים, מוכרים במאה ה-13 ממש כמו במאה ה-21: הפכפכות הגורל והעושר, טבעם החמקמק, המתעתע של החיים, השמחה על שוב האביב ותענוגות השתייה, הזלילה, ההימורים והתאווה. הבאנו לכם גם את שירה המתורגם לעברית של חווה אלברשטיין (בליווי דני ליטני) על יין קיץ.

מדוע לבקבוקי יין יש תחתית קעורה?
אולי תהיתם לגבי מטרת השקע בתחתית בקבוקי יין. השקע הזה ידוע כשקע חיובי או נקודה מעלה או כמגרעת. השקעים הללו לא תורמים לאיכות היין, אך לעתים קרובות הם שימושיים ורלוונטים במהלך הייצור ובעת מזיגתם לכוסות יין (בעזרת אנשי שירות וסומליירים).
השקעים שבתחתית בקבוקי שמפניה ויינות מבעבעים עמוקים יותר מכיוון שהם מחזקים את הזכוכית שצריכה לעמוד בלחץ גבוה של הגזים שבתוכם.
נקודה עמוקה גם מקלה על הרמת בקבוק בשאיבה במהלך ייצור יין מבעבע.
בעזרת נקודה עמוקה, מלצרים יכולים לתמוך בבקבוק ביתר קלות ולמנף אותם בזוית הנוחה להם בעת המזיגה לכוסות רחוקות להם. כל זאת בעזרת תחיבת האגודל פנימה בנקודה והחזקת הבקבוק עם שאר אצבעות היד כקונטרה לבקבוק בעת המזיגה.
השקע מייקר את עלות ייצור הבקבוק ולכן זול יותר לייצר בקבוק עם תחתית שטוחה (ללא השקע), מכיוון שהוא דורש פחות זכוכית. עם זאת, נקודת השקע אינו מדד לאיכות היין, אלא העדפה חזותית של היינן.
לכן, בפעם הבאה שאתם מבקרים בחנות היין המקומית שלכם, נסו לראות אילו צורות בקבוקים ואילו סגנונות של בקבוקים אתם יכולים לזהות.

שמעתם פעם על מוסיקה המנוגנת על בקבוקים? אם טרם שמעתם על כך, לנו יש שני סרטונים עברוכם. הראשון עם הבאטל-בויז מנגנים נעימה (בנשיפה) ע"פ שירו של מייקל ג'קסון, והשני עם מוסיקת רחוב בהלסינקי (מנוגן ככלי הקשה) ע"פ הפתיחה של ווילהם טל מאת רוסיני.

עכשיו כאשר אתם מכירים כל סוגי בקבוקי היין ואתם רוצים לדעת איך מגישים אותו כחלק מאירוח מושלם: קבלו את המדריך שלנו לעיניין.