איך מגבלת זמנים מחזקת את החוזקות שלנו?
בזמן האחרון יש לי יותר זמן לכתוב תכנים לאתר. מה שנותן לי זמן לשבת ולחשוב. מה שנקרא לוקח ת'זמן (כמו בשיר של יצחק קלפטר)... מה שכמובן עזר לי לעשות סדר בתכנים שלי ובמוצרים שלי…מה שגיליתי בעקבות הסדר והאירגון בכתבות עבר שנעשו עליי ובטקסטים שכבר כתבתי, ערכתי והעלתי לבלוג בעבר הוא שיש לי הרבה מוצרים נהדרים שכבר הספקתי לשכוח מהם.
מה שהזכיר לי סיפור אמריקאי כמו שירו הפטריוטי של אירווינג ברלין, על חברת מקדונלד'ס, שהוציאו לראשונה לשוק בשנת 1979 את המק נאגטס שסחף אחריו הצלחה פנומנלית עם המוצר. כולם רצו לטעום את המוצר החדש ומרוב ביקוש נוצר מחסור במוצר, למקדונלד'ס לא היו מספיק ספקי עוף כדי לעמוד בביקושים.
צריך לקחת בחשבון שתרבותית, האמריקאים (בדומה לישראלים) צורכים בעיקר עוף או בקר, והרבה פחות חזיר. במקדונלד'ס חקרו את הנושא ועשו אחד ועוד אחד והוציאו במקביל למק נאגטס את המק ריבס (בשר צלעות חזיר), מוצר חדש נוסף שעל פניו אמור היה לתת פיתרון למחסור במוצר מק נאגטס ולהעשיר את מגוון המוצרים בתפריטי המסעדות.
אבל במקום זה הם חוו משבר עם המוצר. כידוע, בעולם השיווק, כלל המוצרים שיש ליצרן, מחולקים ל-4 קטגוריות צמיחה מסחריות: לאורך השנים, המבורגרים היו בקטגוריה של "פרה חולבת" (מוצר שניתן לחלוב ממנו רווחים לאורך זמן אע"פ ששיעורי הצמיחה בו נמוכים). המק נאגטס נכנסו ישר לקטגוריה של "כוכב" (מוצר מדוייק לשוק ומבוקש על ידו. במגמת עלייה וצמיחה חדה במחזור המכירות שניתן לדרוש ולקבל עליו פרמיית מחיר המגלם רווח גבוה עד לייצוב גרף המכירות), בעוד שהמק ריבס הפך למוצר "כלב" שיווקי (מוצר ללא ביקוש או עם ביקוש נמוך שלא מייצר ריווחיות עדיפה).
בדיעבר מקדונלד'ס הבינו כי הצרכנים כל כך אהבו את חטיפי העוף עד שהמק ריבס החדש פשוט לא עמד בציפיות הגבוהות שלהם והוא נמחק מהתפריטים.
נרוץ קדימה, כמה שנים הלאה כאשר מחלקת השיווק במקדונלד’ס רצו לרענן את התפריט והחזירו את המק ריבס, אך הפעם עם שתי מילים קסומות שעשו את ההבדל:
לזמן מוגבל....כמו ווקסמן בשירו של אהוד בנאי: אם ימשיך לעמוד בצד: זמנך עבר.
התוצאה לא איחרה לבוא עם הצלחה מסחררת, כולם מיהרו לסניפי מקדונלד'ס כדי לטעום לפני שייגמר. נשאלת השאלה, מדוע בפעם השנייה, זה כן עבד?
ראשית, כי בשונה מהפעם הראשונה, זה היה מספיק רחוק מהשקת המוצר הכוכב: מק נאגטס שסחף אחריו את תחושת הגילוי של הצרכנים.
שנית, הצרכנים עצמם, כבר התרגלו לטעם של המק נאגטס. כאשר, ניתן לשער כי עקומת המכירות של המק נאגטס – עצמם, כבר התיישרה והמוצר הפך ממוצר מבוקש בחסר, למוצר נגיש לכל דורש.
שלישית, הצרכנים כבר הפסיקו לעשות את ההשוואה בין שני המוצרים.
רביעית והכי חשוב: בסוף, לכולנו יש את אותו דפוס התנהגות חשיבתית-פסיכולוגת- אנושית שמופעל באותה הצורה: כשצפוי מחסור ממוצר כלשהו, אנחנו נרצה רק מהמוצר הזה עוד ועוד.
מה שאני לוקח ולומד מהסיפור של מקדונלד'ס בהקבלה לעולם הקולינרי שלי, מלבד העמידה בזמנים (כמו במוסיקת השעון המסונכרן מאת לירוי אנדרסון) ובניית מטודולגייה של למידה תוך כדי תהליך, הוא שלפעמים אני מנסה להמציא את עצמי מחדש. אני מכניס חידושים ומגוון את מנעד המוצרים, עם עוד מסרים, ועוד אפשרויות בכדי להשתמש במגוון שירותי שאני מימלא יודע ויכול לנפק ולהוציא תחת ידיי. מדובר בהוספת מוצרים לארסנל הפתרונות הקולינריים שלי. במקום להתמקד במטבח הקלאסי.
ההמצאה העצמית המחודשת והבלתי פוסקת, יכולה לבוא עם מחיר. המחיר הוא בדמות שיכחה של הערכים הממוקדים שעליהם יושב החזון שלי, עליהם קיבלתי כל כך הרבה פידבקים חיוביים כמו בלשונית ההמלצות.
פסיכולוגים ויועצים אירגוניים קוראים לזה: חיזוק החוזקות. לשים דגש על מה שעובד הכי טוב ומצליח לנו מתוך שינה (בשפת העם), או על אוטומט. רוצים לדעת מהו המוצר הכי חזק שאנחנו מוכרים? פשוט התקשרו אלינו בטלפון 050-5852785 וגלו, או השאירו פרטיכם ברובריקות שלמטה, והשף ארז שטרן יחזור אליכם בהקדם.
ותודה לחן יאקה-שומרון על הרעיון לכתבה.
Thank you for rating this article.
